הכתבה של קובי בן שמחון במוסף הארץ (27/7/2012) עושה הקבלה בעייתית בין
חילוניות לאי אמונה באלוהים הידועה גם בשם אתאיזם. כחילונית מבטן ומלידה וכמי שבשש
השנים האחרונות עושה נסיון אקדמי להוציא את החילוניות מצלה של הדתיות ולהעמידה על
רגליים עמצאיות על ידי הענקת משמעות חיובית למונח מעבר לההגדרה הפשטנית 'לא דתי',
אין אני יכולה לקבל את המשוואה חילוניות = אתאיזם.
עבורי, ורבים אותם ראיינתי בשנה האחרונה הסכימו
איתי, החילוניות היא התרכזות האדם באדם אותו הומניזם המוזכר מספר פעמים בכתבה. בנוסף
החילוניות היא החופש לשאול, לבחון, ולבחור לעצמי. ואם כך, אז כיצד יתכן כי חמשת
המרואיינים אשר בכל דבר ועניין אחר מעודדים הומניזם וחופש בחירה, מוצאים לנכון
לפסול מן היסוד את אלו שבחרו באלוהים? כמובן שניתן להביא פה את טיעון התינוקות
שנשבו וכך לנטרל את אלמנט הבחירה, אך כידוע טיעון זה תקף לכל הצדדים ואף פעם אינו
חל על כל חברי הקבוצה. עמדה זו מוצגת אולי בצורה הטובה ביותר על ידי ירון ידען אשר
מציין את הפלורליזם הקיים בקרב האתאיסטים בישראל אך בכל זאת מסרב להכיל את האמונה
באלוהים במסגרת פלורליזם זה. הפלורליזם כעמוד התווך של החילוניות נחשף בצורה הטובה
ביותר בשיח על המושג 'אמת' המובא בכתבה בשיחה עם עדה למפרט. למעשה למפרט שוללת את
המוחלטות של האמת. על פי למפרט אין בידינו את הוודאות אותה מתיימרת לספק לנו
ה'אמת'. למפרט מציינת שעבורה התאוריה האבולוציונית היא "מחשבה הרבה יותר
טובה" אך אין היא מתיימרת להציג אותה אף לרגע כאמת אחת ויחידה. האבולוציה היא
תאוריה המתפקדת במסגרת של שוק רעיונות דינמי ועליה להתחרות על מקומה.
זה המודל אשר לטעמי יעבוד טוב יותר בייחסה של
החילוניות לאלוהים. במסגרת החילוניות, אלוהים הופך מאמת מוחלטת לאלטרנטיבה במסגרת
שוק רעיונות דינמי – ראה ערך כתבתו של יובל נח הררי. החילוניות תצלח יותר אם תקבל
את אלוהים ככוח משפיע בחברה (ראליסטי או לא יחליט כל אחד לעצמו) ובמקביל תדגיש שוב
ושוב כי אין בתפיסה זו אמת מוחלטת.
בפסקה האחרונה בראיון איתו מעלה ידען בעיה אליה
מתייחס גם מלכין והיא כי אין החילוניות מצליחה לסחוף אחריה את ההמון. עדה למפרט,
מספר פסקאות אחר כך, מעלה את אחת הסיבות לבעיה זו. האינדיוודואליזם,אחת ההתפתחויות
החברתיות החשובות בעקבות הפניית הזרקור אל האדם, על פי למפרט, מגלם בתוכו את ה'חירות האמיתית'. משתמע מדברי
למפרט כי השיתופיות היא אינה שום דבר פרט לצורך אקזסטנציאלי ואולי אפילו ארכאי.
ברצוני לחדד כי בשיתוף יש הרבה עשייה, תפוקה והתפתחות. כמו כל דבר גם במקרה זה, על
החברה האנושית להתפתח ולפתח דרכי שיתוף וניהול חדשים אשר מצד אחד מאפשרים ביטוי
אינדיווידואלי ומצד שני מקיים מערכת שיתופית פורה ומפרה. דוגמא מוכרת לי היא הארגון
בינ"ה אשר בעצם התנהלותו מצליח לקיים אינדיוודואליזם אל מול עשיה שיתופית
למען הקהילה. ואם לפנות לעולם הרחב, ביטוי לגישה זו ניתן לראות בכל הפרוייקטים
העובדים לפי עקרון ה – open
source. בו פרוייקט אינדיוודואלי
נחלק בחינם עם העולם הרחב ומהווה קרש קפיצה לפרוייקטים מגוונים נוספים ובכל זאת
אין הוא מחייב או כופה את נסיונו ובכך מאפשר לאינדיוודואליזם היוצר לבוא לידי ביטוי.
(להרחבה בנושא זה ממולץ לראות את ההרצאה Massimo Banzi: How
Arduino is open-sourcing imagination באתר TED.com)
מלכין מציין את בעיית "חוסר ההנהגה של המחנה החילוני
בישראל". בעייני הבעיה היא בסיסית יותר. ללא מודעות למה היא חילוניות מעבר לשלילת
הדתי ובתוך כך האמונה באלוהים, לא תתכן התאגדות חברתית ובטח שלא מנהיגות.
אז מה היא חילוניות? הנה תשובה לא כוללת: הצבת
האדם במרכז ההוויה, הטלת ספק, שאילת שאלות, בחירה חופשית עצמאית, פיצול וריבוי כלומר פלורליזם, והתמקדות בכאן
ובעכשיו. כל אלו משתקפים מדבריו של ירון ידען רק שהוא מתייחס לחברה אתאיסטית
מצומצמת " אדם מאושר, לפי החוויה שלי, הוא רק אדם שיכול לחיות את חיים שלו
ואת הרצונות שלו. היום אני חיי את החיים ולא יוצר פיקציה מחוץ לחיים. אני מבין
שצריך לתפוס את היום, לנצל את הפוטנציאל ולהגשים את עצמי. כאדם דתי, החיים שלי היו
גשר. לכן אני חושב שחברה אתאיסטית היא חברה מאושרת יותר, זו חברה שרוצה לחיות
בחיים האלה ולא העולם הבא."
הנחת היסוד אשר מקבלת אישרור בכתבה זו, כי
החילוניות היא מלה נרדפת לאתאיזם ומשמעותה אי אמונה באלוהים למעשה הופכת את המונח
'חילוניות' לבעייתי. במהלך עבודתי בתחום נתקלתי באנשים רבים אשר נמנעו מן הסיווג
'חילוני/ת' מחשש שיתוייגו כאתאיסטים - כותרת אתה אינם מזדהים. כך למעשה הרוב
החילוני אינו מצליח להתגבש לכדי קול בעל השפעה. אם החילוניות מתומצתת לכדי אי
אמונה באלוהים אין פלא שהיא בנסיגה אל מול 'הדתיות [ש]כל כך מפעפעת' כפי שכותב בן
שמחון.
אם נבין
את החילוניות אחרת, אולי כאורח חיים אשר מאפשר לא רק את האמונה באלוהים אלא אפילו
דתיות בגווניה השונים, אורח חיים אשר סולד מבערות ומכפיה על כל צורותיה, אורח חיים
אשר במקביל לאמונה מקדם את הספק ואי הוודאות אשר מטבעם מקדמים פלורליזם, אזי נוכל
כך לפתוח לחילוניות דלתות לחברה הישראלית ובכלל.
